רשמים מהמסע לפולין – מחזור קל"ד – צוות 3 – סרן גיל אמבר
יום 1 – 13.6.2010
המשלחת שמנתה 200 חיילים וחיילות חולקה ל- 4 קבוצות. כל קבוצה כללה 2 נציגים ממשפחת השכול, 8 בסה"כ. מפקד הקבוצה שלי הייה יורם צחור תת אלוף (מילואים) שהיה מפקד משטרה צבאית לפני כמה שנים. היום הוא איש חינוך.
במטוס זכיתי במקום טוב בחלק הקדמי אך לא הצלחתי לעצום עין. קראתי באיטלקית כ-100 דפים בספרו של פרימו לוי "ההפוגה". הספר עוסק בתקופה שלאחר שחרורו מאושוויץ.
לא יצא לי לדבר הרבה במהלך הטיסה וכך יכולתי להיות לבד עם עצמי כדי לחשוב על מה הולך לקרות בימים הקרובים.
כרגיל, כמו בכל הנסיעות שלי, באותו הרגע שאני ממריא הכול נשאר מאחור ואני נמצא בעולם אחר בו יש כל כך הרבה לקבל. אני מתאמץ להיות קשוב לכל הסבר ולכל דבר חדש.
לאחר הנחיתה התברר שהמזוודה שלי לא הגיעה. כולם התחילו לטרוח על מנת למצוא אותה בין הערמה של יותר ממאתיים מזוודות אך לשווא.
ביום הראשון הסתדרתי אבל ביום השני נאלצתי לקנות כמה פריטים מחשש שלא תגיע עד סוף המסע.
להגיע לפולין ללא מזוודה היה מאוד סמלי ובמיוחד כשנודע לי לאחר כמה ימים שהמזוודה הגיע לגרמניה.
באוטובוס ישבתי בשורה האחרונה. הנסיעה הייתה ארוכה וקשה ושוב לא הצלחתי לעצום עין. חיילת חמודה נשענה על כתפי בשינה לא רצופה, גם בגלל התנועות של האוטובוס. בשעה שמונה בבוקר הגענו למלון בוורשה. היה בוקר נעים עם קצת שמש.
עליתי לחדרי בקומה ה-25 במלון היפה, החדש והמרווח ומהחלון יכולתי לראות את כל העיר וורשה פרוסה מול עיני. כל כך הרבה היסטוריה הייתה שם, של העם הפולני ביחד עם העם היהודי.
.JPG)
אודות השואה
בית הקברות היהודי בוארשה - אקופובה - סרן גיל אמבר
הביקור מתחיל בבית הקברות בכדי להמחיש את כל מה שהיה בפולין לפני המלחמה – תרבויות, אנשים, דתות, זרמים, מעמדות ולמעשה עולם שלם שהיה וכמעט נכחד לגמרי.
מדהים לראות את כמות הקברים, כמות הסיפורים, הגבורות, האגדות. אחד המחזות היותר קשים היה קבר אחים גדול. משערים כי קבורים בו כמאה אלף איש אשר שמותיהם וגורלם אינו ידוע מלבד סופם המר. עקב הרעב, התנאים הקשים והבלתי נסבלים ועקב העובדה שקצב התמותה היה גבוה מאוד (כ-200 איש ליום), לא ניתן היה להלין לקבור מתים ולאחר ויכוחים רבים החליטו לקברם בקבר אחים. זהו מחזה עצוב וכואב.
כמו כן ביקרנו בקברו של יאנוש קורצ'ק אשר סיפורו, על מעלליו ובית היתומים ידוע. עם זאת הזכירה המדריכה שוש משפט שאמר קורצ'ק: "אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם". משפט זה לדעתי נכון מאוד, ולדעתי ניתן לפתחו ולומר שגם אין אנשים רעים, אלא אנשים שרע להם. הרי כולנו היינו פעם ילדים. וזה שוב מחזיר אותנו לשאלה הנצחית: כיצד אנשים, בשר ודם, יכלו לגרום לכל השואה הזו להתרחש. אנשים, כמוך וכמוני. ואני שואל שאלה, אשר מתגבשת שוב ורק מתחזקת ואיני בטוח שאקבל תשובה. למה ??? ...
בית הקברות אוקופובה
Okopowa
בית הכנסת היהודי (נוז'יק)
עצרנו בבית הכנסת נוזי'ק בוורשה. בוארשה לפני המלחמה היו מעל ל-400 בתי תפילה. כעת בית הכנסת הזה הוא היחיד בכל וורשה. קצת מספרים: בוורשה, לפני המלחמה, היו מעל ל-350,000 יהודים. כיום ישנם כ-600 יהודים בלבד. בפולין לפני המלחמה היו מעל ל-3,500,000 יהודים וכיום כ-4,000 יהודים בלבד.
הדבר רק ממחיש את אשר למדנו בסיור בבית הקברות. קהילה שלמה נמחקה נכחדה.
גטו וורשה
סיירנו בגטו, ראינו את קטע החומה שנשאר. שמענו על הזוועות, הרעב הקיצוני, התנאים המחרידים. לדעתי זהו נושא שלא ניתן לתאר ולהמחיש במילים וגם כאשר עמדנו בגטו ושמענו את הסיפורים הללו, לשמע הציפורים המצייצות, הילדים המשחקים ועוברי האורח הפולנים, לא ניתן להבין אפילו את קצה קצהו של הסבל שהיהודים עברו בגטו וורשה.
גטו וורשה
טקס באנדרטת רפופורט
הסיור הסתיים בטקס מרגש מאוד של אחד הצוותים באנדרטת רפופורט. זהו מעמד מרגש מאוד, ללא ספק. כ-200 אנשי קבע, נגדים וקצינים, ובנוסף אנשי שב"כ, משטרת ישראל והכי חשוב – ניצולת השואה, הגברת יהודית אשריאל, ונציגי משפחות שכולות – כולם עומדים בטקס רשמי, עם מדים, כומתות על הראשים, על אדמת פולין ומכריזים – ניצחנו!
מסלול הגבורה
אתר מסלול הגבורה
בהחלט יום קשה, והדבר ניכר בשיחה הצוותית בה נאמרו דברים רבים, רגשות, דעות שונות והרבה שאלות באוויר. מצפה להמשך...
למרות העיפות הצלחתי להירדם. שינה לא עמוקה ולא ארוכה כי ההשכמה למחרת הייתה בחמש בבוקר.
יום 1 – 13.6.2010
אחרי ה-CHECK IN הייתי כבר יותר רגוע. אפילו הכאבים שליוו אותי בשבועות האחרונים נחלשו.
פגשתי את אורית, אחות שכולה, ואיתה עברתי את כל ימי המסע.המשלחת שמנתה 200 חיילים וחיילות חולקה ל- 4 קבוצות. כל קבוצה כללה 2 נציגים ממשפחת השכול, 8 בסה"כ. מפקד הקבוצה שלי הייה יורם צחור תת אלוף (מילואים) שהיה מפקד משטרה צבאית לפני כמה שנים. היום הוא איש חינוך.
במטוס זכיתי במקום טוב בחלק הקדמי אך לא הצלחתי לעצום עין. קראתי באיטלקית כ-100 דפים בספרו של פרימו לוי "ההפוגה". הספר עוסק בתקופה שלאחר שחרורו מאושוויץ.
לא יצא לי לדבר הרבה במהלך הטיסה וכך יכולתי להיות לבד עם עצמי כדי לחשוב על מה הולך לקרות בימים הקרובים.
כרגיל, כמו בכל הנסיעות שלי, באותו הרגע שאני ממריא הכול נשאר מאחור ואני נמצא בעולם אחר בו יש כל כך הרבה לקבל. אני מתאמץ להיות קשוב לכל הסבר ולכל דבר חדש.
לאחר הנחיתה התברר שהמזוודה שלי לא הגיעה. כולם התחילו לטרוח על מנת למצוא אותה בין הערמה של יותר ממאתיים מזוודות אך לשווא.
ביום הראשון הסתדרתי אבל ביום השני נאלצתי לקנות כמה פריטים מחשש שלא תגיע עד סוף המסע.
להגיע לפולין ללא מזוודה היה מאוד סמלי ובמיוחד כשנודע לי לאחר כמה ימים שהמזוודה הגיע לגרמניה.
באוטובוס ישבתי בשורה האחרונה. הנסיעה הייתה ארוכה וקשה ושוב לא הצלחתי לעצום עין. חיילת חמודה נשענה על כתפי בשינה לא רצופה, גם בגלל התנועות של האוטובוס. בשעה שמונה בבוקר הגענו למלון בוורשה. היה בוקר נעים עם קצת שמש.
עליתי לחדרי בקומה ה-25 במלון היפה, החדש והמרווח ומהחלון יכולתי לראות את כל העיר וורשה פרוסה מול עיני. כל כך הרבה היסטוריה הייתה שם, של העם הפולני ביחד עם העם היהודי.
.JPG)
היום אני כאן בוורשה בגיל 65. לפני 65 שנה, ביום שנולדתי, עדיין נרצחו כאן אנשים, זקנים וילדים ללא כל סיבה מוצדקת.
הייתי עייף מאוד ועדיין חיכה לי יום שלם של נסיעות, הליכות והסברים, הצלחתי לנוח שעתיים אבל הייתי מאוד נרגש.
בעשר בבוקר התחלנו את המסע על אדמת פולין.
אודות השואה
בית הקברות היהודי בוארשה - אקופובה - סרן גיל אמבר
הביקור מתחיל בבית הקברות בכדי להמחיש את כל מה שהיה בפולין לפני המלחמה – תרבויות, אנשים, דתות, זרמים, מעמדות ולמעשה עולם שלם שהיה וכמעט נכחד לגמרי.
מדהים לראות את כמות הקברים, כמות הסיפורים, הגבורות, האגדות. אחד המחזות היותר קשים היה קבר אחים גדול. משערים כי קבורים בו כמאה אלף איש אשר שמותיהם וגורלם אינו ידוע מלבד סופם המר. עקב הרעב, התנאים הקשים והבלתי נסבלים ועקב העובדה שקצב התמותה היה גבוה מאוד (כ-200 איש ליום), לא ניתן היה להלין לקבור מתים ולאחר ויכוחים רבים החליטו לקברם בקבר אחים. זהו מחזה עצוב וכואב.
כמו כן ביקרנו בקברו של יאנוש קורצ'ק אשר סיפורו, על מעלליו ובית היתומים ידוע. עם זאת הזכירה המדריכה שוש משפט שאמר קורצ'ק: "אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם". משפט זה לדעתי נכון מאוד, ולדעתי ניתן לפתחו ולומר שגם אין אנשים רעים, אלא אנשים שרע להם. הרי כולנו היינו פעם ילדים. וזה שוב מחזיר אותנו לשאלה הנצחית: כיצד אנשים, בשר ודם, יכלו לגרום לכל השואה הזו להתרחש. אנשים, כמוך וכמוני. ואני שואל שאלה, אשר מתגבשת שוב ורק מתחזקת ואיני בטוח שאקבל תשובה. למה ??? ...
בית הקברות אוקופובה
Okopowa
בית הכנסת היהודי (נוז'יק)
עצרנו בבית הכנסת נוזי'ק בוורשה. בוארשה לפני המלחמה היו מעל ל-400 בתי תפילה. כעת בית הכנסת הזה הוא היחיד בכל וורשה. קצת מספרים: בוורשה, לפני המלחמה, היו מעל ל-350,000 יהודים. כיום ישנם כ-600 יהודים בלבד. בפולין לפני המלחמה היו מעל ל-3,500,000 יהודים וכיום כ-4,000 יהודים בלבד.
הדבר רק ממחיש את אשר למדנו בסיור בבית הקברות. קהילה שלמה נמחקה נכחדה.
גטו וורשה
סיירנו בגטו, ראינו את קטע החומה שנשאר. שמענו על הזוועות, הרעב הקיצוני, התנאים המחרידים. לדעתי זהו נושא שלא ניתן לתאר ולהמחיש במילים וגם כאשר עמדנו בגטו ושמענו את הסיפורים הללו, לשמע הציפורים המצייצות, הילדים המשחקים ועוברי האורח הפולנים, לא ניתן להבין אפילו את קצה קצהו של הסבל שהיהודים עברו בגטו וורשה.
גטו וורשה
טקס באנדרטת רפופורט
הסיור הסתיים בטקס מרגש מאוד של אחד הצוותים באנדרטת רפופורט. זהו מעמד מרגש מאוד, ללא ספק. כ-200 אנשי קבע, נגדים וקצינים, ובנוסף אנשי שב"כ, משטרת ישראל והכי חשוב – ניצולת השואה, הגברת יהודית אשריאל, ונציגי משפחות שכולות – כולם עומדים בטקס רשמי, עם מדים, כומתות על הראשים, על אדמת פולין ומכריזים – ניצחנו!
מסלול הגבורה
אתר מסלול הגבורה
בהחלט יום קשה, והדבר ניכר בשיחה הצוותית בה נאמרו דברים רבים, רגשות, דעות שונות והרבה שאלות באוויר. מצפה להמשך...
למרות העיפות הצלחתי להירדם. שינה לא עמוקה ולא ארוכה כי ההשכמה למחרת הייתה בחמש בבוקר.
